יום שישי, 13 בפברואר 2015

חיים ומוות ביד הלשון




תקופה מעניינת לחיות בה.
כל כרוב נהיה היום כרוב על, וכל ספגטי נהייה פסטה מחיטה מלאה דורום שייצרו אותו במרכז הומניטרי לזכויות אדם בכווית. רובנו הולכים לבלבול מוחלט בתוך הבלבול הזה, ומקצתנו צועקים סופר פוד, טבעונות ומילים קשורות אחרות. מקצתנו נראים רגועים בתוך הברדק, רובנו פשוט איבדנו מזמן עניין או סיכוי לעקוב אחרי קצב הארועים. 
למטה מצורף ניסיון כושל מראש לתמצת את השתשתלות העניינים.




"דוד מה המצב?"
" וואלה הכל טוב, חיים את החיים"
" דוד?"
"אה משה?"
"תגיד דוד?" 
"נו משה?"
"יכול להיות שאתה מחזיק ביד שווארמה בלאפה??"
"כן משה, למה מה קרה? מה עובר עליך?"
" מה עובר עלי?? דוד (מבט נוגה).. איפה אתה חי?? לא ראית את הסרט של ברוזרווסקי??"
"משה מה קורה איתך?"
"דוד אתה יודע שאתה אוכל חיה?"
"אני יודע משה"
"דוד אתה אוכל חיה שהייתה יכולה עכשיו לפאות בוואדי עם הגורים שלה! דוד זה לא אנושי"
"מה גורים? מה לפאות? משה, זה שווארמה בן-אדם. תשתחרר יש דרבי עוד 2 דקות אל תשגע אותי"
"דוד תקשיב לי טוב. עד שאתה לא רואה את הסרט של ברודרדינקי אין לך מה לדבר איתי. בחיי אתה לא יודע מה אתה עושה. אתה תת-אדם. אתה מתחת לתת-אדם אתה א-אדם"
"אני א-אדם?
"כן"
"אני א-אדם?"
"כן"
"טוב."



כעבור כמה שבועות..

"דוד מה המצב?"
"וואלה"
"וואלה וואלה"
"קיצר ראיתי את הסרט. את הרוב"
"וואלה"
"האמת. זוועה. לא האמנתי. אני בלי בשר כבר שבועיים"
"הגיע הזמן דוד, לאכול בשר זה של אבות אבותינו. בימינו לא עושים כבר דברים כאלה"
"האמת צודק. אין מה להגיד. לא לעניין לאכול פרה שסתם רצתה לרבוץ לה באחו. מה עשתה?"
"דוד??"
"אה משה?"
"זה אמיתי מה שאני רואה ?"
"מה משה מה?"
"אתה נועל נעלי עור????"
"(מסתכל למטה בפליאה)"
"דוד נשבע לך שאתה חי במאה הקודמת עדיף תלך תחיה באיזה מערה"
"מה משה מה הבעיה בנעליים. אחלה פירמה"
"מה אחלה פירמה? אתה יודע כמה חיות שחטו בשביל הנעל הזאת שלך?? מאיפה מאיפה?? מאיפה העור הזה שעל הרגל שלך דוד מאיפה??"
"וואלה משה אתה איבדת את זה לגמרי עם הפרחומובסקי שלך, חלאס כולה נעליים. קח קח אגוזי תרגע"
"אגוזי??? זה מלא בחלב!! עזוב דוד אין לי כח לזה"
"מה מה יש לך? לא טוב אגוזי, רוצה טעמי?"
" דוד אתה יודע כמה התעללו בפרות בשביל האגוזי הזה? כמה לילות בלי שינה, עטינים שמגיעים לרצפה, אנטיביוטיקות. דוד יש לך בכלל מושג מה אתה עושה? עד איזה דקה ראית את הסרט?"
"טוב די עזוב עזוב אותי משה התעייפתי. לא אגוזי, לא נעליים מה נשאר לי מה?"




כעבור שבועיים...

דוד מגיע בכפכפי גומי

"מה קורה משה?"
"אהלן דוד"
"יום יפה"
"כן"
"זהו תשמע. אני התארגנתי על כפכפי גומי. כל הבגדים שלי מסיבים טבעיים, שיוצרו במפעלים שבהם מכבדים את הפועלים ותומכים בשיוויון ובאפליה מתקנת על כל רקע שהוא. החלפתי את משחת השיניים לכזאת שיוצרה ללא ניסויים בבעלי חיים ועם ציור של ארנב וכזו שמתכלה מיד אחרי השימוש. הסבון שלי רק מחומרים טבעיים שיוצרו ע"י ולטובת ילדים במצוקה ממדינות עולם שלישי, ועם נייר טואלט הפסקתי לגמרי באופן סופי. באוכל הפסקתי עם הכל. אני אוכל היום בעיקר ברוקולי, קייל, חסות ומלפפונים. כמובן כולם אורגניים, בגידולים ביו-אנרגטיים קלאסיים. בגדול אני לא אוכל הרבה, רזיתי 14 קילו.
זהו.
בערב אני אוכל קצת אורז ועדשים."
"מה???????"
"מה משה מה קרה?
אני לא מאמין עליך דוד. כל פעם מחדש."
"מה מה??? מה קרה משה?? אני עם כפכפי פלסטיק אורגניים משה. אני אוכל חסה. מה קרה? אני לא פוגע באף אחד. אני לא אוכל עיזות. אני לא לובש פרות. אני בעצמי כמעט כבר מת. מה ?? מה עכשיו משה??"
"לא מאמין שאתה אוכל אורז ועדשים"
"מה?"
"מי מבשל היום אוכל משה? בחיי אתה חי לפני 900 שנה."
"מה?"
"מי מבשל היום?
"מה ז'תומרת? איך אני אוכל אורז?"
"מי אוכל אורז היום דוד? מי אוכל אורז? היום רק רואו פוד"
"רואו? מה זה? מה זה אצות? זה כמו כלורליקה? סוג של פטריה?"
"רואו. נע. טבעונאות. זה בסיסי דוד. היום אוכלים רק דברים חיים. מי מבשל היום? רק אתה דוד"




כעבור כמה חודשים...

דוד מגיע לבן כולו חיוור ורזה. בקושי פותח את העיניים, חיוך קל.
"דוד???"
"אה משה?"
"דוד מה קרה לך? אתה לא נראה טוב. תשמע כל הטבעונאות הזאת לא עושה לך טוב. בחיי אתה נראה חולה. תשמע רציתי הרבה זמן להגיד לך, נהיית קצת אובססיבי עם כל העניין הזה של התזונה"
(דוד בקושי מדבר) "לא.... הפסקתי עם טבעונאות מזמן..."
"אה.. נו יופי, יופי. אז מה, אתה אוכל קצת אורז מתחזק?
"לא, לא אוכל."
"מה, לא אוכל אורז?
"לא, לא אוכל".
"מה לא אוכל? לא אוכל כלום?"
"כן. הפסקתי לאכול"
"אשכרה"
"כן. אשכרה."
"ומה.. מה הקטע?"
"תזונה סולארית מגנטית פראנית"
"וואלה"
"כן. מסתכל בשמש"
"אשכרה"
"אשכרה"
"כל יום?"
"כל יום"
שתיקה
"מה איתך משה אתה נראה טוב. איך הולך? איזה תזונה אתה?בטח כבר עברת לאיזה תזונת חלל כמו שאני מכיר אותך, תמיד היית כמה צעדים קדימה"
"וואלה אני הפסקתי עם תזונה אחי."
"הפסקת?"
"כן הפסקתי. חזרתי לחיות דוד. מבסוט הולך לרקוד, משחקי כדורגל כמו פעם לפני שהיה הברזורבסקי הזה. בחורות, עניינים, החיים טובים. מבסוט מבסוט. אוכל מה שאוכל, ככה מה שבא."
"וואלה"
"וואלה"
"אשכרה"
"אשכרה"




הנבטים של אודי
haorganit.co.il

תגובה 1:

  1. קראתי על אנשים שחיים מאוויר הרים במשך שבועיים, בטח ראובי משפחה של דוד...

    השבמחק